רועי מורי

אך לצד כל הטוב הזה, ההרצאות וההופעות של רועי בבית הנשיא ובהיכל התרבות עם אומנים מפורסמים,

היכולת המוסיקלית הנדירה שלו,

יש התמודדויות יום יומיות וקשיים שבדרך כלל אני לא משתפת.

כשיפעת פנתה אליי עם הפרויקט החשוב הזה וביקשה לצלם וגם להראות את ההתמודדות מיד נעניתי בחיוב,

חשוב להראות ולהכיר את כל הצדדים כדי שמי שפוגש ילד או אדם עם אוטיזם, ידע מה יש לצד השני.

כשאומרים לנו "הוא לא נראה", זו לא מחמאה. כי זה אומר שלא ידעו שצריך להתייחס אחרת.

חשוב לי שידעו שהמוח האוטיסטי עובד אחרת, כששואלים את רועי שאלה לוקח לו זמן לענות

ומי שלא יודע עלול לחשוב שזו חוצפה, שהוא לא מקשיב.

לרועי לוקח זמן לשמוע את השאלה, להבין אותה, לעבד אותה ולענות.

​

קצב החיים המהיר שאנו חיים בו היום לא פשוטים לו, המון גירויים, המון רעש והמולה.

לא תמיד הוא יכול להתמודד עם כל הרעשים מסביב, רועי צריך שקט,

הוא חווה את העולם כמשהו חזק ועוצמתי ומאוד מאוד מלחיץ.

הקצב הרבה יותר איטי, פעולה אחת כל פעם.

כיוון שבעולם כזה, עבורו, יש הרבה חרדות. הכל חודר ואין הגנות. זה כמו גוף בלי עור. זה כואב.

בשביל לעשות סדר בראש ובעולם המבולגן רועי מצא לעצמו את מה שמרגיע אותו ומסדר דברים במקום אחר,

יש לו טקסים קבועים וספונטניות לא באה בחשבון.

 

היום אנחנו עובדים איתו על עצמאות ועל הבנה של סיטואציות חברתיות.

הכל צריך ללמוד, זה לא בא טבעי.

למרות כל האתגרים, כמו שכתבתי בהתחלה, אני גאה להיות אמא של רועי, זכיתי.

אוהבת אותך ילד, כמו שלא אהבתי איש מעולם.