אמא: יפעת פאר
החיים עם עילי הם לא פשוטים, אך אני רוצה להתחיל דוקא עם הדברים הטובים:
להיות אמא של עילי זה אושר – החיוך שלו, החיבוק החם, תשומת הלב שלו לפרטים הכי קטנים שאף אחד לא שם לב אליהם,
האכפתיות שלו כלפי האחר, הרגשות העדינים כל-כך, הנתינה שיש בו ומי שהוא – כל אמא יכולה רק לבקש שכך יהיה הבן שלה
ואני זכיתי בילד-קסם הזה.
אני חוזרת קצת אחורה, כשהוא היה בן 6, והיו ימים שבהם הייתי מבלה עם כל הילדים בגן שעשועים, היו לי איתו המון רגעים לא פשוטים:
כולם משחקים, משתוללים, מפתחים שיחות וחברויות עם ילדים אחרים ורק עילי שלי יושב על הרצפה ובוכה,
רוצה כל דבר שיש אצל ילדים אחרים, מתלונן, לא מרוצה מכלום, דורש ללכת הביתה עכשיו ומיד,
לא מצליח להקשיב לאף מילה שלי והכל לא תואם גיל בכלל...
היו אימהות שהסתכלו בפליאה, היו שלא הסירו את העיניים ממני, כאלה שמלמלו והתלחששו ואני המשכתי בשלי: ניסיתי להרגיע אותו, לדבר אליו בקול שקט ורגוע.
היו ימים שזה היה מצליח והיו ימים שהתייאשתי, אספתי את כולם ופשוט היינו הולכים הביתה.
כשעילי היה בן 9 ולמד בכיתה רגילה ועם סייעת צמודה – הקשיים החברתיים והלימודיים היו מאוד גדולים והוא עבר התעללויות קשות מאוד בכיתה.
עבורי אלו היו ימים ארוכים ללא שינה, בכי בלתי פוסק ולצערי, אטימות מאוד גדולה מההורים של הילדים המתעללים.
כבר אז הבנתי כמה אני והוא לבד ואין יד שמושטת לעזרה כלפינו.
הרגשתי שכל העולם נגדנו, אבל אף פעם לא התייאשתי.
בן 12
עילי פאר
החיים עם עילי הם לא פשוטים, ואני לא מאחלת לאף אחד ילד עם אוטיזם, אבל אני כן מאחלת לכם ילד עם לב של זהב כמו שיש לעילי שלי
כיום עילי לומד בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל וזכה במורה ובצוות שמטפל בו בצורה הכי מדהימה בעולם.
הוא עובר שם תהליך לא פשוט, אך מקבל המון עזרה, תמיכה, טיפולים משלימים ועטיפה של כל הגורמים האפשריים ולאט לאט הוא אוסף את עצמו, מראה את היכולות שלו, את הכוחות שלו והכי חשוב את הלב הרחב והגדול שיש לו.
עילי שלי, ילד בכור מתוך 5 ילדים, ועדיין יש דברים שהוא לא עושה לבד:
לא חוצה כביש,
לא מבשל מאכלים פשוטים,
לא הולך לבד עם חברים,
לא נשאר בבית לא השגחה,והרשימה עוד ארוכה...
אך כל זה כרגע לא ממש משנה לי, כי יגיע יום וגם שם אנחנו נהיה.
ועכשיו אני רוצה לומר לכם משהו קטן, מהלב שלי אליכם:
כשאתם רואים ילד ברחוב שבוכה, מרים את הקול שלו, מתנהג טיפה בצורה לא תואמת בסיטואציה כלשהי, או כל דבר שלא נראה 'רגיל', אל תישארו להסתכל, אל תנעצו עיניים, ואל תזרקו מילים לעברו.אתם יכולים לחייך אל האמא, לשאול אם היא צריכה עזרה או אפילו להמשיך ללכת כאילו לא קורה כלום.והכי חשוב: אל תשפטו.
אתם לא יודעים כלום לגבי מה שאתם רואים ב-3 שניות של הליכה לידנו.החיים עם עילי הם לא פשוטים, ואני לא מאחלת לאף אחד ילד עם אוטיזם, אבל אני כן מאחלת לכם ילד עם לב של זהב כמו שיש לעילי שלי.
